זהירות – תניית בוררות

על מוסד הבוררות והצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ג–2023.

לשולחן הכנסת הוגשה הצעת חוק[1] שנועדה להקנות לבתי הדין הדתיים (דוגמת בתי הדין הרבניים, השרעים והדרוזים) סמכות להכריע בסכסוכים אזרחיים ביושבם כבוררים.

מהי בוררות?

בוררות הינה מסלול אלטרנטיבי לבירור סכסוכים אזרחיים המתקיים מחוץ לכותלי בית המשפט. הסמכות להכריע בסכסוך מסורה לבורר (אחד או יותר, בהתאם להסכמת הצדדים בכתב הבוררות) שפסק דינו שקול להכרעת שופט. יחד עם זאת ועל מנת לתת לפסק בורר תוקף אופרטיבי, פסק הבורר טעון אישור של בית המשפט.

הליך הבוררות מוסדר בחוק הבוררות,[2] למעט חריג לפיו בבתי המשפט לתביעות קטנות יכולים השופטים להכריע בסכסוך הנדון בפניהם גם כבוררים.[3]

מדוע בעלי דין יעדיפו ברור הסכסוך בפני בורר?

• מערכת המשפט עמוסה וברור סכסוכים עשוי לקחת זמן ממושך ולעלות ממון רב, ואילו סכסוך הנדון בבוררות קצוב יותר בזמן וגמיש לזמינות הבורר וללוח הזמנים של הצדדים.

• המשפט הוא פומבי ויש שצדדים מתדיינים יעדיפו דווקא חשאיות שתחול על עצם קיומו של ההליך, על כתבי בי-הדין, הראיות ועל פסק הדין.

• בורר.ת יכולים להיות מומחים מקצועיים ולעיתים צדדים יעדיפו להתדיין בפני בר סמכא בתחום עליו נסוב הסכסוך. בעניין זהות הבורר יש להדגיש כי החוק אינו קובע דרישות כשירות שעל הבורר לעמוד בהן - וכל אחד יכול להיות בורר כל עוד הסכימו על כך הצדדים.

• האוירה בבוררות הינה בלתי אמצעית ופחות פורמלית כבבית המשפט.

ואולם, על אף יתרונותיה, הבוררות טומנת בחובה גם חסרונות ובהם:

• ערעור על פסק בורר יהיה רק בתנאים מסויימים המנויים בחוק ואשר פורשו בצמצום על ידי בתי המשפט. זאת, מתוך גישה השואפת לחזק את מוסד הבוררות ולהגביל למינימום את התערבות בתי המשפט בהליכי בוררות.[4]

• בעניינים מסויימים עדיין נדרשת התערבות בית המשפט בהליך הבוררות (לדוגמא, לעניין צווים לצדדים שלישיים), כך שאינה מייתרת לחלוטין את ההזדקקות לבית המשפט.

• הבוררות אינה חייבת להיות כפופה לדין המהותי (חוק מדינת ישראל כגון דיני החוזים, הקניין, הירושה והפסיקה) וכן לדיני הראיות ולסדרי הדין, דבר הפותח את ההליך לפסיקה על פי קריטריונים ערטילאיים של צדק.

מהו הסכם בוררות?

סעיף 1 לחוק הבוררות קובע כי מדובר בהסכם: "למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו;". כך, הסכמה לבירור סכסוך בבוררות יכולה להיווצר כ"תניית בוררות" - תנאי בהסכם הכולל (חוזה עבודה, שכירות, שותפות, חוזה רכישה, מתנה, הלוואה או כל הסכם בין צדדים) בו קובעים הצדדים כי ככל שיתגלע סכסוך ביניהם הוא יוכרע על ידי בורר. יסודותיו של הסכם בוררות הם: א. הסכם ב. ערוך בכתב ג. בעניין שניתן למסור לבוררות ד. הכולל פירוט תנאי הבוררות כגון: זהות הבורר, בורר יחיד או מספר בוררים, קביעת אפשרות לבוררים חליפיים, זכות ערעור לבורר מכריע או לבית המשפט, כפיפות לסדרי הדין ודיני הראיות, מקום הבוררות, שכר הבורר, אופן חלוקת הוצאות בין הצדדים וכיוב'.[5]

בוררות בבתי הדין הרבניים

בתי הדין הרבניים (בד"ר) פסקו בעבר כבוררים בעניינים אזרחיים. אולם, בשנת 2006 קבע בג"ץ[6] כי הם נעדרי סמכות חוקית לפסוק על דרך הבוררות. סמכות, שעתה מבוקש להסדיר בחקיקה.

יוער כי בעולם החרדי ישנם בתי דין פרטיים לממונות (להבדיל מבתי הדין הדתיים מטעם המדינה) וכן מתקיימות בוררויות במסגרת המועצות הדתיות. גופים אלה פוסקים על פי דין תורה בבוררות בהסכמה.[7]

טיוטת הצעת החוק מבקשת להעניק לבתי הדין הדתיים סמכות לדון כבוררים בסכסוך אזרחי (ממונות, לשון הרע, עבודה), כשלפחות אחד מהצדדים הוא בן דתו של בית הדין, על פי הדין הדתי. זאת, באופן המנוגד לעיתים להוראות הדין האזרחי.

בנוסף, בניגוד לפסק בורר על פי חוק הבוררות, שעליו ניתן לערער (כהתנגדות לאישור פסק הדין) בתנאים מסויימים ומצומצמים למערכת המשפט, סעיף 5 להצעת החוק שולל את זכות הערעור למערכת המשפט והצעת החוק שותקת לעניין זכות ערער לבית הדין הרבני הגדול.[8]

לכאורה, מדובר בהתדיינות בבוררות הכפופה להסכמת הצדדים, אולם לאור הנוסח המוצע[9] ובהינתן פערי כוחות בין מתדיינים שונים, הסכמה שכזו עלולה להינתן תחת לחץ וכפיה,[10] חוסר הבנה של משמעות ההסכמה ותוצאותיה ותוך ניצול צדדים חלשים אשר החוק והפסיקה העניקו להם הגנות מיוחדות (לדוגמא ביחסי עובד מעביד).

ועוד, בוררות בדין הכללי הינה הכרעה של הבורר. ואולם לדברי הרב שלמה דיכובסקי,[11] רשאי בית הדין לפסוק בבוררות "בין לדין בין לפשרה ובין לפנים משורת הדין". מצב זה מציב את המתדיינים בבוררות על פי דין תורה בפני חוסר וודאות גבוהה, בו שיקולי צדק ויעילות הדיון או אף שרירות ותפיסות אישיות יובילו לפשרה במקום להכרעה.

ארגון "זולת לשוויון וזכויות אדם" פרסם נייר עמדה המעלה חששות רבים בפני האפשרויות להתדיינות בבוררות בפני הדין הדתי ובהם "חשש להפעלת לחץ מתוך הקהילה, להסכים או אף להעדיף את בתי הדין הרבניים. זאת, חרף העובדה שהדין הדתי מכיל צורות שונות של הפליה מובנים כנגד נשים, ואינו מתייחס להתפתחויות משמעותיות שחלו לאורך מאות שנים בזכויות האדם והאזרח, וכן בזכויות עובדים ובזכויות נשים".[12]

כך, הדין העברי אינו מכיר בזכות החוקתית לשיוויון, והוא בנוי על היררכיה מגדרית, שונות בחלוקת תפקידים והקצאת מרחבים שונים לנשים ולגברים.

בהיבט הדיוני, בעבר נפסלה עדות נשים ועל אף שכיום הורחבו הנושאים בהם נשים מעידות בפני בית הדין הרבני, עדיין קיים יחס שונה לעדותן מחשש כי "מאפייני הדעת הנשית הנוטה לוויתורים ולפשרות" גורמים להטיית עדותן של נשים.[13]

כמו כן בבד"ר אין נשים דייניות,[14] זאת על אף הכרותנו עם דמותה של דבורה הנביאה עליה נאמר ש"שפטה את ישראל בעת ההיא" (שופטים, ד') ועל אף שמחקרים מוכיחים כי לנשים תרומה לשיפוט בעניינים הנוגעים לנשים.[15]

ראוי לציין כי מסלול בוררות זה ככל שתתקבל הצעת החוק, הינו בפני הרכב של 3 דיינים-בוררים, דבר אשר יש לו יתרון דיוני על פני בורר יחיד.

ועל אף החששות שהוצגו לעיל, בתי הדין הרבניים ביושבם כבוררים ערים לכך שהצדק בתפיסה החוקית הוא שוויוני ואינו מתיישב עם קביעות לא שיוויוניות בהלכה. כך לדוגמא לעניין נישול בנות מירושת הוריהן גם תיק שהועבר לבוררות בבית דין רבני יהיה מחוייב לפסוק על פי הצדק כפי שנתפס לפי הדין האזרחי ולא על פי דין תורה.[16] יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט אליקים רובינשטיין "... סבורני כי לא היה רשאי הבורר לפסוק באופן המקפח את זכויותיהן של הנשים. קיפוח שכזה אינו מתיישב עם ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית וגלומה בו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, פגיעה שעלולה להביא לבטלותו של פסק בוררות".[17]

האם ניתן להמנע מבוררות?

כן.

כאמור, סמכות בוררות בכללותה וסמכות בית הדין הדתי לדון בסכסוך כבורר (ככל שהצעת החוק תתקבל), הינה בהסכמה בלבד. מכאן עולה החשיבות היתרה לניסוח מדוייק ולקריאה לעומק של חוזים והסכמים טרם חתימה.

ככל שבנוסח טיוטת החוזה קיימת תניית בוררות ודרך ברור סכסוך זו אינה מקובלת עליכם (בין אם בפני בורר "סתם" או בפני בוררות בד"ר)- בקשו לבטלה וקבעו תחתיה תניית שיפוט בבית המשפט.

לחלופין, אם החלטתם כי אתם מעוניינים בהתדיינות בפני בורר, הוסיפו בתניית הבוררות פרטים לעניין זה כגון: אופן בחירת זהותו של הבורר (על ידי הצדדים ממאגר הבוררים של לשכת עורכי הדין לדוגמא, או כפי שיקבע בית המשפט), את הרכב הבוררים ואת זכות הערעור על פסק הדין (לבורר מכריע או ברשות לבית המשפט). מומלץ לנסח את תנאי הבוררות כך שהבורר ידון על פי הדין המהותי. עוד מומלץ לקבוע כי פסק הבורר יהיה מנומק וכי ייערך פרוטוקול של הדיונים שיתקיימו בפניו וכן לקצוב את לוח הזמנים לתחילת הבוררות ביחס למועד פרוץ הסכסוך.

יודגש, כי בצד הבוררות ההסכמית, מוסמך כל בית משפט הדן בתובענה אזרחית להעביר ענין הנדון בפניו לבוררות, ככל שניתנה לכך הסכמת הצדדים במהלך הדיון.[18] כך, שעליכם להיות ערים גם להצעות בית המשפט בעניין הנדון בפניו, להפניית הברור בפני בורר.

לסיכום, שלב ניסוח חוזה הוא שלב ה"צופה פני עתיד". הדברים יפים הן לתנאי החוזה המהותיים והן לתנאים שיקבעו הצדדים לברור סכסוך בגין הפרת החוזה או ביטולו אם וכאשר הדברים ישתבשו.

* תודה עמוקה לעו"ד יעקב מלמן על הפניותיו המועילות.

[1] הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ג-2023. [2] חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. [3] סעיף 65 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. [4] ר' פירוט עילות נקודתיות להתערבות בפסק הבוררות בסעיף 24 לחוק הבוררות. אולם גם בהתקיים עילה לפי סעיף 24, סעיף 26(א) לחוק הבוררות קובע כי בסמכות בית המשפט לדחות בקשת ביטול אם סבר שלא נגרם עיוות דין‏. [5] בתוספות הראשונה והשניה לחוק הבוררות מפורטים תנאים דיספוזיטיביים להסכם בוררות. [6] בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (2006). [7] ר' דוגמא לשטר בוררות בית דין פרטי מצורפת למאמר. [8] על פי דברי ההסבר להצעת החוק "תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, פסקי הדין חייבים להיות מנומקים והם ניתנים לערעור בפני בית הדין הרבני הגדול". אולם סעיף זה אינו מופיע במפורש בהצעת החוק גופא לרבות התנאים, ככל שיהיו, להגשת ערעור שכזה. [9] סעיף 3(ב) להצעת החוק קובע כי במידה ו"לא צורפה הסכמתו של צד הנוגע בדבר, יודיע בית הדין לאותו צד, על אפשרותו להסכים לכך שבית הדין ידון בעניין כבורר". בדברי ההסבר להצעה נכתב כי היא "אינה מסמיכה את בתי הדין הדתיים להטיל עיצום דתי, כמו "כתב סירוב" או חרם דתי נגד צד הנוגע בדבר שאינו מסכים להתדיין בפני בית הדין" ואולם ההצעה עצמה "שותקת" לעניין נוסח הודעת בית הדין ואינה מתייחסת להסכמה שניתנה שלא מרצון חופשי. [10] על אף שבדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי "ההצעה אינה מסמיכה את בתי הדין הדתיים להטיל עיצום דתי, כמו "כתב סירוב" או חרם דתי נגד צד הנוגע בדבר שאינו מסכים להתדיין בפני בית הדין". [11] שלמה דיכובסקי, "מעמדו של בית דין רבני הדן בדיני ממונות כבורר" שנתון המשפט העברי (תש"ן-תשנ"א). [12] עו"ד רעות גלבלום "במושב האחורי: המהפכה המשטרית מסיגה לאחור זכויות נשים". אתר זולת לשוויון וזכויות אדם 7.03.2023. [13] אליעזר חדד, "הִשוָוה הכתוב אישה לאיש": על מעמדן של נשים בבתי דין רבניים. מחקר מדיניות 100 המכון הישראלי לדמוקרטיה (יוני 2013). [14] סעיף 7(ג) לחוק שיווין זכויות האישה, התשי"א-1951. [15] עו"ד סאוסן זהר, מגדר ולאומיות בשפיטה: פסיקת הנשים השופטות בבג"ץ חוק האזרחות. אתר לשכת עורכי הדין בישראל 11.07.2006).

במאמר מציגה עוה"ד זהר ארבעה "אבות טיפוס" לאופן בו ממלאות שופטות נשים את התפקיד השיפוטי - תפקיד ייצוגי (Representative) "שלפיו נשים שופטות מצדדות בצד של הנשים כאשר המקרה המובא לפניהן משפיע ישירות על חייהן או מעמדן..."; תפקיד סמלי (Token) "לפיו נשים שופטות מתאימות את עצמן ואת החלטותיהן לדעת הרוב הזכרי הדומיננטי בבית המשפט שבו הן יושבות"; תפקיד נוכרי (Outsider) "בתפקיד זה הנשים השופטות נוטות לא להיות כבולות בנורמות הקשורות ומזוהות עם הממסד שאליו הן משתייכות ... ומסוגלות להחליט החלטות המנוגדות לעמדת הממסד...; וכן תפקיד "הקול השונה" (Different Voice)"שלפיו נשים מאמצות גישה שונה למוסריות, חושבות אחרת מאשר גברים ומביאות עמן תפיסה מגדרית המבוססת על הוויית חייהן כנשים בתוך החברה". [16] סמכות בית הדין בדיני ירושות וצוואות (הרצאה שנמסרה ביום עיון לטוענים רבניים ע"י עו"ד הרב יובל בדיחי שליט"א ראש מכון צוואה כהלכה) https://www.toanim.co.il/ArticlePrint.aspx?id=11 [17] ברע"א 5061/11 פלוני נ. פלוני (27.11.2011). [18] סעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.