כמה עולה חניה בתל אביב?

על השאלה של כמה עולה חניה בתל אביב אין תשובה אחת.

ככלל, תושבי העיר בעלי תווי חניה פטורים מתשלום בחניה מוסדרת (חניה "בכחול-לבן" בהתאם להוראות תמרור 817 ותמרורים נלווים). אל מול הפטור הגורף והמתבקש לחניה בחינם לתושבי העיר, משלמים מבקרים בעיר דמי חניה שעתיים. בעבר קבע משרד התחבורה מחיר מירבי שעמד בשנת 2022 על 6.4 ₪ לשעה. ואולם, במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2022[1] נקבע כי המחיר המירבי יבוטל ובתנאים מסויימים תוכל כל עירייה תוכל לגבות מחיר גבוה מהמחיר המירבי.

ביום 2.03.2023 פרסמה עיריית תל אביב הודעה על עדכון מדיניות החניה בכחול לבן[2] ולפיו תושבי חוץ יעמוד על 12 ₪ לשעה, בד בבד עם "הארכת הזמן שבו צריך לשלם על חניה בשעות הערב ובשישי". זאת על אף שוועדת הכלכלה של הכנסת שדנה בנושא באוקטובר 2021 קבעה כי עליית המחיר תוכל להיות עד 30% מהמחיר המירבי.[3] ועל אף שהחוק עצמו קובע כי ככל שנתנה עיריה פטור לתושביה מתשלום בגין חניה לא יעלה המחיר הנגבה מ"תושבי חוץ" על המחיר המירבי הארצי או מחיר שקבעה הרשות המקומית לפי הנמוך (תוקף סעיף חוק זה הינו מינואר 2025).

מדיווח על דיון שהתנהל ביום 20.03.2023 בוועדת הכלכלה של הכנסת, טען אופיר כהן, מנהל הרשות לתחבורה תנועה וחנייה בעיריית תל אביב כי "מצוקת החנייה לא תיפתר באמצעות הוספת חניות אלא באמצעות גביית מחיר ריאלי". ניתן להתווכח עם האמירה או לכל הפחות לטעון נגדה כי ייתכן ואת מצוקת החניה אי אפשר לפתור באמצעות הוספת חניות לשימוש הציבור, אך בהחלט ניתן להקל עליה באמצעות תוספת חניות ולא באמצעות "גביית מחיר ריאלי".

אך האם עיריית תל אביב-יפו מבקשת "לווסת ביקושים" או שעיניה גם לתוספת לתקציבה שהתדלדל בשל פטורים גורפים שהעניקה מתשלום דמי חניה לגופים מסחריים?

בתשובה למענה לבקשת חופש מידע שהגישה עו"ד אסנת אלדר ביום 9.01.2023 לעיריית תל אביב-יפו התקבלו הנתונים הבאים:

במהלך השנים 2017 – 2022 חלה ירידה בסך כ-15 מיליון ₪ בשנה בגביית דמי חניה ברחבי העיר (מסכום שנתי של 74,281 מיליון ₪ לסכום של 59,164 מיליון ₪). הירידה בגביה אינה מתמצת רק בירידה בגביית דמי חניה אלא גם בירידה בגביית קנסות שניתנו בגין אי תשלום אותם דמי חניה. כך, על פי המענה, בשנים 2020 – 2022 חלה ירידה שנתית בהכנסות העירייה בגין קנסות אלה בסך של כ-4 מיליון ₪ בשנה (מסך של 15,477,283 ₪ בשנת 2020 לסך של 11,692,112 ₪ בשנת 2022).

עיריית תל אביב ביטלה אלפי מקומות חניה ברחבי העיר וכך יצרה במו ידיה את המחסור במקומות חניה, עליו ובשמו היא מבקשת כיום "לווסת" את כמות החונים. כל זאת כאשר ברקע מועצמת מצוקת החניה בשל עבודות הרכבת הקלה ובשל הקצאת חניות לקבלנים בפרוייקטים הרבים של התחדשות עירונית הפרוסים ברחבי העיר.

במענה לבקשת חופש המידע הנ"ל מסרה העירייה כי "הסדירה תאי חנייה לאופניים וקורקינטים/כלים שיתופיים, ללא תשלום מצד החברות" (המשכירות את הכלים הנ"ל בהרשאת העירייה). זאת בכ-200 מקומות חניה ברחבי העיר (מתוך כלל 800 מקומות חניה שהוקצו לטובת מיזמים אלה במסעה ועל מדרכות). בנוסף, פטרה העיריה מתשלום 670 מקומות חניה לטובת רכבי המיזם הפרטי (והמסובסד) 'אוטותל' (לרבות פטור מתשלום אגרת חניה בכחול לבן שניתן לרכבים אלה ככל שהם חונים בחניה הכללית). בנוסף לאלה, קיבל לאחרונה המיזם המסחרי 'SHARE' פטור מתשלום דמי חניה ב-33 חניות בכחול לבן (ובסה"כ קיבל המיזם פטור מתשלום דמי חניה ב-100 מקומות, מתוכן 33 בכחול-לבן כאמור, 24 בחניון ציבורי פתוח ו-43 מקומות בחניונים מוסדרים בתשלום). בהשלמת מענה חופש המידע מיום 18.04.2023 נמסר כי גם חברת Car2go נהנית למעלה מעשור מפטור דמי חניה ב-11 מיקומים בעיר.

האם העירייה יודעת כמה הכנסות היא "מפסידה" בשל הפטורים הרחבים הללו (שכאמור ניתנים חינם לגורמים מסחריים פרטיים)? במענה חופש המידע נמסר כי "אין בידי העירייה תחשיב כמבוקש".

העירייה במתנה כ-1,000 מקומות חניה ברחבי העיר למיזמים מסחריים (בין היתר לחברות כמו 'שגריר', המחזיקה בחברת car2go, המחזיקה במיזם 'אוטותל' וכן לחברת שלמה sixt המחזיקה במיזם 'share' וגם לחברות Wind, Bird וLime- המשכירות קורקינטים ברחבי העיר). זאת בשעה שאם יתומחרו מקומות פטורים אלה ב-12 ₪ לשעה ובהיקף השעות החדש, הרי שמדובר בהפסד של כ-37,440,000 ₪ לשנה לקופת העירייה.

ניהול משאבי ציבור:

חובות הרשויות המנהליות ואופן ביצוע תפקידן לא הוסדרו עד היום בחקיקה סדורה ומקיפה, אלא מפוזרים בין פרטי חוק שונים, ובעיקר פותחו על ידי בתי המשפט "ממקרה למקרה". כמו כן, נקבעו כללים גם בהנחיות ובחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות פנימיות של משרדי הממשלה השונים. בסעיף 4(ב) להצעת חוק סדרי מינהל[4]הבא להסדיר את הקודיפיקציה המנהלית ובין היתר גם על רשויות מקומיות, מוצע כי:

"רשות מינהלית תמלא את סמכויותיה ותפקידיה בהגינות, בשוויון ובתום לב, ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים, תוך הפעלת שיקול דעת ותוך שמירה על טובת הציבור".

בסעיף 6 להצעת החוק הנ"ל מוצע כי:

"רשות מינהלית תקבל החלטה מינהלית לאחר שבחנה תשתית עובדתית מתאימה ומספקת".

האם עיריית תל אביב מנהלת את המשאב הציבורי של חניה על בסיס תשתית עובדתית מספיקה ותוך שמירה על טובת הציבור?

בכל הנוגע לפטור הגורף לחברות מסחריות, המפעילות מיזמים כלכליים להשכרת כלי תחבורה (דו גלגליים, קורקינטים ורכבים) הרי שלפי המענה לבקשת חופש המידע – אין מדובר על תשתית עובדתית מספקת, ככל שלא נבדקו כלל חישובים כלכליים. הגם שלעיריית תל אביב מדיניות ברורה ומדובררת לצמצום השימוש ברכב הפרטי, הרי שככל שלא נבדק האם אותן חברות תבקשנה לפעול בתל אביב גם אם יגבו מהם סכומים בגין השימוש בחניות שהוקצו להן – עסקינן בתשתית עובדתית חסרה. זהו סבסוד לו זוכות חברות מסחריות, אשר ככל סבסוד עליו להישקל במונחי "עלות תועלת" (לשם הדוגמא, בסוף שנת 2022 הפסיק לפעול מיזם 'באבל דן' (שירות נסיעות מותאם ביקוש), שכן לטענת משרד התחבורה נכשל ולא הצליח להגיע למסות משתמשים גבוהות). עיריית תל אביב לא תצליח להגיע למסקנות אופרטיביות לעניין הצלחת המיזמים המסחריים האלה למימוש מדיניותה, ככל שלא תשקלל את הסבסוד למיזמים אלה במונחים כלכליים.

בנוסף, גריעה של מיליוני שקלים בשנה מהקופה הציבורית, הן מתשלומים בגין השימוש בחניה באופן ישיר והן מקנסות בגין אי תשלום אגרות החניה באופן עקיף, אף היא אינה יכולה לעמוד ללא שנבחנה כלל.

חובת הרשות המינהלית היא לנהל את משאביה כנאמן עבור הציבור וכדברי כב' שופט בית המשפט העליון חיים כהן: "לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום: כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן ...".[5]

חובה זו נובעת בין היתר מדוקטרינת הנאמנות הציבורית (Doctrine Trust Public)[6] על משאבי טבע, שהורחבה בשיטות משפט שונות גם למשאבים עירוניים.[7] ככל שעיריית תל אביב מטילה חובות מוגברים מחד (היטלי חניה גבוהים ל"תושבי חוץ") ומאידך פוטרת מיזמים מסחריים העושים שימוש באותם משאבים, ללא בחינה מעמיקה ותוך גריעה של הכנסות מקופת העירייה, הרי שהיא מועלת בתפקידה כנאמן הציבור.

גילוי נאות:

הכותבת הינה תושבת תל אביב, אשר בשנים האחרונות סובלת ממצוקת החניה בעיר לנוכח פעולות העירייה לצמצום מקומות החנייה. יחד עם זאת, וכמי שמתמחה במשפט המנהלי, אני סבורה שראוי כי החלטות רשות מקומית תילקחנה על בסיס תשתית עובדתית רחבה ותוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים.

[1] סעיף 11 לחוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו–2022), התשפ"ב-2021 (פורסם ברשומות ביום 18.11.201). [2] אתר עיריית תל אביב-יפו https://www.tel-aviv.gov.il/Pages/MainItemPage.aspx?WebID=3af57d92-807c-43c5-8d5f-6fd455eb2776&ListID=81e17809-311d-4bba-9bf1-2363bb9debcd&ItemID=2059 [3] החלטת ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 18 באוקטובר 2021. https://m.knesset.gov.il/news/pressreleases/pages/press18102021C.aspx [4] הצעת חוק סדרי מנהל (הסדרת עבודת הרשות המינהלית וזכויות הפונה לרשות), התשע"ד - 2014. [5] בג"צ 142/70 בנימין שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין. [6] דוקטרינה השאובה מהמשפט הרומי ולפיה משאבי הטבע מוחזקים על ידי המדינה בנאמנות עבור הציבור, ועל כן קמה למדינה חובה לראות לנגד עיניה את האינטרס הציבורי בכל פעולה שהיא עושה במשאבי הטבע. [7] Foster, Sheila and Iaione, Christian, The City as a Commons (August 29, 2015). 34 Yale L. & Pol'y Rev. 281 (2016), 316.