לכתוב או לא לכתוב (צוואה), זאת השאלה

כשהמלצתי לאלי, איש שעסקיו חובקי עולם, לכתוב צוואה הוא התנגד לרעיון בתוקף. על אף שאני מכירה אותו שנים רבות והתרשמתי שהוא אדם רציונלי למדי, שמעתי ממנו אמירות כמו "לא מעניין אותי מה יקרה אחרי שאמות" ו"שיסתדרו היורשים שלי ביניהם". הוא גם הוסיף את ה'פנינה', ששמעתי לא פעם מאחרים, "ביום שאכתוב צוואה יקרה לי משהו".

תהל, שלה בת יחידה, פטרה את עצמה מעריכת צוואה כי "זה ברור למי הולכת הירושה שלי". במרוצת הזמן פגשתי גם באנשים שאינם מעוניינים לכתוב צוואה כדי לא לעורר לחץ מצד יורשים פוטנציאלים או מריבות עם ובין הילדים. לצד הנמנעים פגשתי גם בכאלה "שאין להם מושג". אנשים, שעל אף שרצוי שיערכו צוואה, מחוסר הבנת הסטטוס המשפטי שלהם מסתכנים בחלוקה שאינה מיטיבה איתם ועם יורשיהם הטבעיים. בין אלה ניתן למצוא אנשים הנמצאים בעיצומו של הליך גירושין ובני זוג החיים בפרק ב' (ויודגש הסכם ממון, גם כזה הקובע הפרדה רכושית מלאה, אינו מונע הורשה של חלקים נכבדים מהרכוש הנפרד כל עוד לא נקבעו סדרי הורשה אחרים בצוואה). כאלה הם גם בעלי משפחות מורכבות שלא בהכרח מעוניינים "לכלוא" את כלל יורשיהם בחזקה משותפת של רכוש, או משפחות בהורות חד מינית שפסק ההורות שבידם אינו מחיל את הסדר הירושה הקבוע בחוק גם על כל צאצאיהם.

אין ספק כי הקושי המובנה שלנו לעסוק במוות מעורר אצלנו רגשות ולעיתים פחדים עזים ומשליך על מידת נכונותנו לתכנן דברים למועד בו לא נהיה כאן. יהודית כץ, המתמחה בפסיכולוגיה חיובית, אומרת באחת מהרצאותיה המוקלטות כי היא "מבינה שיהיה יום אחד שבו אני אמות ואני לא יודעת מתי הוא יהיה והוא יכול להיות בכל יום".

אם גם את.ה מבינים זאת, זה הזמן לחיות את החיים אך וגם לחשוב גם על אחריתם.

נתחיל בברור מאליו. אפשר למות ולא לכתוב צוואה.

חוק הירושה מסדיר באופן דיכוטומי את חלוקת רכושו של אדם לאחר מותו ככל שלא ערך צוואה.[1] לדברי הפרופ' שלי קרייצר-לוי "מורישה שאינה מתעניינת בהשארת חותם כלשהו – בדאגה לאחר, בעיצוב מערכות יחסים, בהשפעה על השימוש העתידי ברכושה – אין טעם שתערוך צוואה".[2] אז אם אתם עונים על הגדרת המלומדת, הסדר ברירת המחדל של החוק עונה על צרכיכם במלואם. אך אם אתם מבינים ש"כל המשפחות שונות" ויודעים כי קיימים הבדלים בין המורישים, היורשים, יחסי המורישים והיורשים, הרכבי התא המשפחתי או הזוגי, שוני בהיקף העזבון ותכולתו ועוד פרמטרים רבים המוציאים אתכם מהכלל, או "כאשר ברירת המחדל של החוק לא תופסת את המורכבות או הייחודיות של הנסיבות והיחסים המשפחתיים"[3] שלכם, הפסיקו את 'מדיניות ההימנעות' וגשו לערוך את צוואתכם.[4]

חופש הציווי, החופש לעצב הסדרי חלוקה לאחר המוות באשר הם, הינו ערך יסוד בשיטת המשפט בישראל וכרוך בזכויות החוקתיות לקניין ולאישיות.[5] במאמץ סביר, תוכלו לתכנן את צעדיכם ולהשיב בעצמכם על שאלת המשורר "מה אני אשאיר אחרי".

הליך גיבוש ועריכת הצוואה

צוואה אינו מסמך ספונטני. בראשית התהליך מקבלים ממני לקוחותיי שאלון ראשוני. השאלון נועד לבחון לא רק את פירוט נכסי העזבון, אלא בעיקר מסייע להבנת מערכות היחסים שלכם כמצווים עם בני משפחה ועם אנשים אחרים (בני זוג של הילדים, חברים, מטפלים) וגורמים נוספים. לאחר הבנת "גבולות המגרש", אתם כמצווים מחליטים על תרחיש חלוקת היסוד - מנגנון החלוקה השווה בין הילדים, מנגנון 'חלוקה דינמית' בשקלול מתנות שניתנו או צפויות להינתן במהלך החיים, חלוקת נכסים מסויימים ליורשים מסויימים וכו'. המנגנונים נבחנים לא רק לפי אופי היורשים אלא גם לפי אופי הנכסים. כך שלנכסים מיוחדים, כגון בעלות על עסקים, אוספים, קניין רוחני, מטבעות קריפטו ועוד נדרשת התייחסות ספציפית בצוואה.

מנסיוני, בהליך עריכת צוואות חשוב להרחיב את גבולות הצוואה למצבי "מה אם". בצבא ההליך מוגדר כ"גזירת משמעויות" ובתחומים אחרים מדובר ב"תרשים זרימה". למה הכוונה? "אם קורה X אז יתקיים (תרחיש) Y". הכוונה לניסוח צוואה שתחזה מצבים האישיים וכלכליים עתידיים, ויהיו בה מנגנוני הפעלה לכל אחד מהמצבים הללו. כך לדוגמא, החוק מאפשר למצווה לקבוע הסדר של "יורש במקום יורש"[6] (בין אם חלילה היורש הראשון נפטר לפני מועד פטירת המצווה או אם זכה היורש הראשון בפרס עצום ועדיף לדעת המצווה להעביר את חלקו בעזבון ליורש אחר במקומו). החוק מאפשר גם לקבוע הסדר של "יורש אחר יורש"[7] כך שהראשון שירש יעביר את יתרת העזבון ליורש שבא אחריו. אולם, על פי הדין זכותו של היורש הראשון לעשות במה שירש "כבתוך שלו",[8] ולשם הגנה מפני מצב שבו היורש הראשון יכלה את העזבון, נדרש מנגנון נוסף. בהצעה לתיקון חוק הירושה[9] מוצע להגביל את היורש הראשון מלהסתלק מהירושה וממתן מתנות או תרומות בסדרי גודל חריגים. אך גם עד שיעבור תיקון זה ניתן לדוגמא לאסור על היורש הראשון מלמכור או לתת במתנה דירה שירש וניתן "לקנוס" אותו כך שאם יעשה פעולות החורגות מהתנאים שקבעתם, זכותו לרשת תתבטל.[10]

במידה ומי מהיורשים עדיין קטין או שאינו כשיר לרשת, או כאשר על אחד היורשים רובץ נטל חובות או הוא עלול להקלע לחובות בעתיד, ניתן ליצור בצוואה מנגנון נאמנות שישמש לניהול הרכוש בעבור אותו יורש. פתרון זה אף עשוי לשמש כ'אפקט מצנן' אם קיים חשש לסכסוכי ירושה.

במצבים מסויימים יהיה נכון דווקא לקבוע כי יורש יהיה חייב לעשות דבר מה או להימנע מלעשות דבר מה בחלק שירש.[11] דוגמא לחיוב המוטל על היורש היא להורות על אופן ניהול נכס, מועד והליך מכירתו. חיובים אחרים הינם בדמות פעולות לזכרון המצווה או פעולות אחרות שהמצווה חפץ בהן.[12] במידה ונקבעו חיובים כאלה על הצוואה לכלול גם סנקציות שיוטלו על היורשים ככל שלא ימלאו את חיוביהם.

הקדישו מחשבה גם למצב שבו עלולים להיות חובות לעזבון (חובות שלא פרעתם בחייכם או חובות שקובע הדין, כגון כתובה ומזונות מהעזבון). בשים לב שמצווה רשאי לקבוע מי מבין יורשיו יסלק את חובות העזבון – כולם או מקצתם – ומי יהיה פטור מכך.[13]

לערוך לבד או להסתייע בעורך דין?

עריכת צוואה שקולה ל"פתרון משוואה עם נעלמים רבים" ויש לנסחה כמלאכת מחשבת, אשר תלמד על ערכיכם, ועד כמה שניתן, תותיר אתכם בזכרון יקיריכם באהבה ובהכרת תודה ותמנע עד כמה שניתן סכסוכי ירושה.

הצוואה היא מעשה אישי והחוק מאפשר כאמור את עריכתה באופן עצמאי. יחד עם זאת, מומלץ להיוועץ בעורך.ת דין המתמחים בעריכת צוואות על מנת שתוכלו להעזר במומחיות שצברו בתחום. כך, מומחה בתחום יציג בפניכם את ההשלכות של כל אחד מהתרחישים שתבקשו לקבוע ו"ימנף" אותם, לרבות: (א) קביעת תרחיש יסוד בדיוק מירבי; (ב) השלבים לביצוע תרחיש היסוד והמועדים לביצועם; (ג) יצירת אלטרנטיבות לתרחיש היסוד; (ד) קביעת "מבוגר אחראי" להוצאה לפועל של הוראות הצוואה, במידת הצורך; (ה) ניסוח סנקציות במידה ויופרו הוראות הצוואה שקבעתם.

בנוסף לכך שמומחה יוודא כי הצוואה עומדת בכל הדרישות הפרוצדורליות, הוא יוודא כי צוואתכם קוהרנטית, מקיפה, מדוייקת ובהירה , כי אין בה פתח ל"אי הבנות" או פרשנויות שונות. צוואה זו, תפחית את האפשרות לפרוץ סכסוכים במשפחה ותקויים בהתאם לכוונתכם.[14]

ונחזור ליהודית כץ, שכיאה למומחית לחשיבה חיובית, מוצאת כי המחשבות על המוות תורמת לאופן שבו היא מנהלת את חייה. אך גם למי שאינו פרגמטי ואופטימי מיסודו (ואולי בעיקר לפסימיים) מומלץ לערוך צוואה ולו לשם התחושה שאתם ערוכים לצפוי גם אם יהיה בלתי צפוי.

לפרטים נוספים - עו"ד אסנת אלדר מתמחה בעריכת צוואות והעברה בין דוריות

[1] אופן ההורשה על פי דין קבוע בסעיפים 10-17 לפרק השני החוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"). [2] פרופ' שלי קרייצר-לוי, ירושה והמשכיות: על מעמדו של חופש הציווי בתזכיר חוק הירושה. פורום עיוני משפט מו, תשפ"ג. [3] ד"ר דפנה הקר, מאפייניהם של סכסוכי ירושות בישראל ממצאי מחקר אמפירי. הון משפחתי3 א (יולי 2015). [4] החוק קובע ארבעה סוגי צוואות, מתוכם שלושה יכול שייערכו באופן עצמאי: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים וצוואת שכיב מרע (הרלוונטית למקרים מסויימים). ר' סעיפים 18-20, 23 לחוק הירושה. [5] "...רצון לעשייה בנכסים היא דרך לביטוי אישיותו של האדם... ההגנה על רצון זה, על דרך של כיבוד הזכות בנכסים שביחס אליהם הביע האדם את רצונו, היא למעשה הגנה על אישיותו וחרויותיה. חירות השליטה בנכסים היא העושה אדם חופשי". י' ויסמן, מושגי יסוד בדיני קניין – סקירה ביקורתית, משפטים יא, תשמ"א. [6] סעיף 41 לחוק הירושה. [7] סעיף 42 לחוק הירושה. [8] ע"א 4714/90 וייספלד נ' וייספלד פ"ד מח(3), 104. [9] סעיף 42(ב) לתזכיר חוק הירושה, התשפ"א-2021. [10] סעיף 44 לחוק הירושה. [11] סעיף 45 לחוק הירושה. [12] בקביעת התנאים והחיובים יש להקפיד כי ינוסחו באופן מידתי וכי יהיו חוקים, מוסריים ואפשריים. ר' סעיף 34 לחוק הירושה. אם החיובים נקבעו לטובת אדם מסויים, קמה לו הזכות לתבוע סעדים דוגמת צו מניעה לאיסור דיספוזיציה בנכסים. [13] סעיף 134(א) לחוק הירושה. [14] על פי מחקרה של פרופ' דפנה הקר (ר' הערת שוליים 3), מרבית סכסוכי הירושה המתבררים בבתי המשפט הינם בין צדדים החולקים קשר משפחתי רחוק או שהם זרים זה לזה.