צוואה הדדית - אני אבחר בך, ואת בי תבחרי?

חוק הירושה מתייחס באופן ייחודי לבני זוג וזכויותיהם כיורשים. כך לעניין חלקם של בני הזוג בעזבון המנוח כיורשים על פי דין,[1] כך לעניין זכות הכתובה של בת הזוג ובנוסף בעניין זכות למגורים וזכות למזונות. כבר לפני 250 שנים, קבע המשפט האנגלי הסדר מיוחד אשר נטמע בין היתר בחוק הישראלי ועוסק בצוואות שהן פרי החלטה משותפת בין בני זוג.[2] 

סעיף 8א. (א) (תיקון 12) לחוק הירושה קובע:

"בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות)".

בעבר, לא כלל חוק הירושה הסדרה של מוסד הצוואות ההדדיות ולא הוטלו חובות כלשהם על דרך ביטולן. בהלכת זמיר נקבע כי ככל שהצוואה הדדית "שותקת" בעניין רצונם של הצדדים להגביל את זה את כוחו של זה בכל הנוגע לשינוי הצוואה, אין בסיס למנוע את שינויה או ביטולה על ידי אחד מהמצווים. יחד עם זאת ציינה כב' השופטת נאור כי במקרים מתאימים ניתן לעשות שימוש בעקרון תום הלב ולהגביל את כוחו של אחד מהמצווים לשנות או לבטל את צוואתו.[3]

עם כניסת הסדר צוואות הדדיות בשנת 2005  אל גדרי החוק, נקבע כי ביטול צוואה הדדית במהלך חיי בני הזוג תעשה או בהודעה לצד השני או בהסתלקות מהחלק שירש הנותר בחיים בטרם חולק העזבון, או בהחזרת החלק שירש אם כבר חולק העזבון.[4] הסדר זה שונה מההסדר במדינות המשפט המקובל דוגמת אנגליה וקנדה, שם לא ניתן לשנות את הסדרי הצוואה לאחר מות המוריש הראשון בזמן.[5] 

כיצד עורכים צוואה הדדית?

מבחינה צורנית ניתן לערוך צוואה הדדית בכתב יד, בעדים או בפני רשות. החוק קובע כי אין זה משנה אם הצוואה נערכה במסמך אחד משותף או בשני מסמכים נפרדים ואין הכרח כי תהיה זהות ("תמונת ראי") בין ההסדרים בשתי הצוואות.[6] 

מבחינה מהותית, בצוואה הדדית הסדרים שקובע בן זוג אחד מבוססים על ההסדרים שקובע המצווה האחר ואשר שניהם יחד הסכימו להם בעת עריכת הצוואה. זאת באופן המעגן את הרצון המשותף ובאופן הנותן ביטוי להסתמכות של בני הזוג כי הנותר בחיים יקיים את הצוואה ככתבה וכלשונה וציפייה שאף צד לא יסכל באופן חד-צדדי את התוצאה אליה כיוונו בני הזוג. משום כך פירשו בני המשפט צוואות הדדיות לאור דיני הירושה החד צדדיים וכן לאור דיני החוזים ה"הסכמיים" באופיים. כך נוצקו לצוואה ההדדית מושגי שסתום האופייניים לדיני החוזים ובית המשפט בוחן את  אומד דעתם של הצדדים במועד עריכת הצוואה ההדדית, הסתמכותם כאמור, תום הלב של הנותר בחיים ועילות נוספות. 

יתרונות ובעייתיות

יתרונותיה הבולטים של הצוואה ההדדית הינה מניעת סכסוכי יורשים לאחר פטירת אחד מבני הזוג (בשים לב שמרגע קיום הצוואה ההדדית היא אינה חסויה יותר ותוכנה של צוואת בן הזוג הנותר בחיים ידוע ליורשים). בנוסף הצוואה ההדדית מבטיחה כי הנכסים שצברו בני הזוג במהלך חייהם יעמדו לרשות בן הזוג הנותר בחיים ויספקו לו בטחון כלכלי.  ואולם בצד יתרונות אלה קיים גם היעדר גמישות וסרבול ביכולת לשנות את ההסדר. המלומדת עירית רייך זיו כותבת כי "הפער שעלול להיווצר בין רצונם המשותף של המצווים בעת מפגש הרצונות ועריכת הצוואה ההדדית לבין רצונו האחרון של כל אחד מהם בעת פטירתו הוא התגלמותו המעשית של הניגוד העיוני – הסתירה בין היסודות החוזיים ליסודות הירושתיים – הטבוע בצוואה ההדדית".[7] בשורת פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי עקרון העל בדיני ירושה הוא חופש הציווי. יחד עם זאת נקבע בעניין פלונית כי החופש לצוות יישמר בצוואה הדדית ביחס לרכוש של כל אחד מהמצווים, אולם עקרון ההסתמכות יישמר כאשר מי שמבקש לחזור מהסדר ההדדיות שקבעה הצוואה, לא יוכל לנכס לעצמו את הרכוש שציווה לו רעהו".[8]

פסיקת בתי המשפט

לאחרונה, דן בית המשפט העליון בהסתלקות מצוואה הדדית ועריכת צוואה חדשה לאחר מות המצווה הראשון.[9] במקרה הנדון ערכו בני זוג צוואות הדדיות בהן ציוו את כל רכושם האחד לשני. בנוסף קבעו בצוואתם הוראת "יורש אחר יורש"[10] ולפיה, בפטירת השני בזמן, ירשו ילדי הזוג את יתרת עזבון ההורים בחלוקה לא שוויונית. חלקו של הבן אמור היה להיות 80% ואילו 2 הבנות היו אמורות לחלוק שווה בשווה 20% מהעזבון. לאחר פטירת האב (בן הזוג הראשון בזמן), ביקשה האם לשנות את ההסדר החלוקתי והסתלקה מחלקה מירושת בעלה. בצוואתם לא קבעו בני הזוג הוראה חליפית, למקרה שהיורש הראשון יסתלק מחלקו בעזבון או אם ימצא כי הוא פסול מלרשת. זאת ניתן לעשות באמצעות הסדר של "יורש במקום יורש" (אדם אחר שיזכה בעזבון).[11] נפסק כי בהתבטל הוראת הצוואה לטובת המסתלק יחולו על עזבון המוריש הראשון כללי הירושה על-פי דין. כתוצאה מכך ומעריכת צוואה חדשה ושוויונית על ידי בת הזוג, הפכה חלוקת העזבון לשוויונית וכל אחד מהילדים ירש 33% מהעזבון.

כיצד להבטיח תוקף וכיבוד רצון שני המצווים?

אנו למדים כי בעריכת צוואה הדדית אין די להתייחס לזהות היורש הראשון (בן הזוג הנותר בחיים), אלא יש להערך בהוראה מתאימה למצב שבו זה יסתלק או ימצא פסול מלרשת.  אולם, גם הוראה משלימה לעניין זהות היורשים החליפיים במקרה של הסתלקות, אין בה די.

החוק קובע כי היורש הראשון יכול לעשות בקניין שירש "כבתוך שלו". בהעדר הוראה אחרת בצוואה, בשים לב שפער הזמנים בין פטירת המצווים יכול להגיע למספר שנים, יכול הראשון לכלות את העזבון לחלוטין(!). זאת, בין אם בשימוש "מופרז" בנכסים ובין אם בנותנם כמתנות או כתרומות. ואולם, עורכי צוואות הדדיות יכולים להתנות את הזכויות המוקנות בתנאים ולהגביל את ה"חופש" שניתן ליורש הראשון לפעול בנכסי העזבון, בין אם בכל מה שירש ובין אם בנכסים מסויימים, ובכך להבטיח את העברתם ליורשים הבאים בתור.

מצווה שאיבד כשירותו ומנוע מלשנות את צוואתו

נשוב לתיקון 12 ולהוראה לפיה על מנת לבטל צוואה הדדית בימי חייהם של המצווים ימסור המבטל הודעה למצווה השני. אך מה קורה במצב בו אחד מבני הזוג מבקש לבטל את הצוואה ההדדית ואילו בן זוגו נמצא במצב בו אינו כשיר עוד לערוך צוואה?

בעניין פלונים,[12] בני זוג ערכו צוואה הדדית בשנת 2002 (לפני תיקון 12) ולפיה בן הזוג הנותר בחיים ירש את כל עזבון הראשון בזמן. בהוראת "יורש אחר יורש" נקבע כי במות השני בזמן תירשנה 3 מבין 4 בנותיהם את יתרת העזבון. בשנת 2008 נועצו השניים עם עורך דין באשר לצוואתם והפקידו אותה אצל רשם הירושה. בשנת 2011, בהיותה בהליך דמנציה מתקדם, מונו לאישה אפוטרופוס לרכוש ואפוטרופוס לדין. בשנת 2013 ערך הבעל צוואה חדשה, המבטלת את הצוואה ההדדית ובה הוריש את כל רכושו לנכדו, בתה של הבת שהודרה מהצוואה ההדדית. הבעל טען כי מסר הודעת ביטול לאפוטרופוס לרכוש אשר מונה לאישה. האיש הלך לעולמו כ-4 שנים לפני האישה. בית המשפט בחן את האפשרות של אחד מן הצדדים שערכו צוואה הדדית שנערכה לפני תיקון 12 לחזור בו מצוואתו, בהינתן שבן

זוגו מצוי במצב קוגניטיבי שלא מאפשר לו להבין את משמעות הדברים ולפעול לשינוי צוואתו שלו". בתי המשפט בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור קבעו כי יש לקיים את הצוואה ההדדית ולקבל את ההתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת שערך הבעל (זאת בין היתר משום שמצאו כי פעולת ההיוועצות וההפקדת הצוואה היוו מעין "אשרור" הצוואה לאחר תיקון 12). בית המשפט העליון הפך את ההחלטה וקבע כי אין לראות בהפקדה "אשרור" צוואה.[13] בנוסף, נקבע כי "חופש הציווי" נתון לאדם עד לרגעי חייו האחרונים וכי הוראה בצוואה המגבילה אפשרות של שינוי צוואה תהא חסרת תוקף משפטי. עוד צוין בפסק הדין כי מאחר והבעל נפטר לפני האישה ולא ירש את נכסיה אינטרס ההסתמכות של האישה, באשר לנכסיה היא, לא נפגע.  

האם ניתן לערוך צוואה כאשר המצווה אינו מבין בדבר או אינו כשיר?

סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה". בנוסף, חוק הכשרות המשפטית קובע כי מיופה כוח מתמשך אינו רשאי לערוך צוואה בשם הממנה[14] וזאת משום שהצוואה הינה מעשה אישי. השופט ויצמן שדן בערכאת הערעור בעניין פלונים סבר כי מדובר בלאקונה בחוק. לדבריו, מסירת הודעה לאדם שאינו כשיר קוגנטיבית דומה ל"משחק במגרש נטול שחקנים". במצב זה מי שאיבד כשירותו לא יכול עוד להגיב למעשה חברו – שותפו לצוואה ההדדית – המבקש לערוך צוואה חדשה".[15] 

מה ניתן לעשות?

על מנת להמנע ממצב שבו בהעדר כשירות יוותר מצווה בצוואה הדדית חשוף להורשה בניגוד לרצונו, ניתן לקבוע הוראות חלופיות בצוואה ההדדית או לערוך צוואה אישית (צוואת יחיד) חלופית אשר תיכנס לתוקפה ככל ובן הזוג הכשיר ישלח הודעת ביטול. מומלץ לערוך מסמך זה בסמוך לעריכת ייפוי כוח מתמשך, לשם הקלה על ההליך וקביעת הסדרים שיהיו "מסונכרנים" בין המסמכים המשפטיים השונים. בנוסף, ככל שיש בידכם צוואה הדדית שנערכה לפני תיקון 12 לחוק, אתם חשופים יותר לאפשרות כי בן הזוג יבטלה ויערוך צוואה חדשה. לכן, מומלץ לבחון את נוסח הצוואה ההדדית הקיימת ולהתאימו למסת הנכסים ולרצונותיכם העדכניים ובכפוף למצב החוקי הקיים כיום.

לסיכום

מוסד הצוואה ההדדית נושא עימו יתרונות לתכנון הורשה בין בני זוג. יחד עם זאת יש לערוך צוואה הדדית, בשים לב לאפשרות להותיר גמישות לשינויים בהתאם לנסיבות ולהתכונן גם למצב בו תבוטל באופן חד צדדי.

לקביעת שיחת ייעוץ לתכנון הורשה ועריכת צוואה

[1] זכות הירושה של בן-זוג, סעיף 11 לחוק הירושה, התשכ"א – 1961 (להלן: "חוק הירושה") ומעין צוואה, לעניין מעמד בני זוג ידועים בציבור, סעיף 55 לחוק הירושה.

[2] עד תיקון 12 לחוק הירושה פסקו בתי המשפט כי מוסד הצוואה ההדדית יכול שיתקיים בין קרובי משפחה שאינם בהכרח בני זוג [576/73 שיר נ' שיר, 10150/06 עזבון המנוחה וקסמן נ' היועץ המשפטי לממשלה[ אולם לאחר התיקון ולאור לשון הסעיף בחוק, נקבע כי האפשרות קיימת לבני זוג בלבד.

יחד עם זאת באמרת אגב בבע"מ 7884/23 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 10.09.2024) ציין השופט שטיין כי "לטעמי, הסדר סטטוטורי זה אינו שולל את האפשרות לערוך צוואה הדדית בין מצווים שאינם בני זוג. על צוואות אלה יחול הדין הכללי ובראשו חוק הירושה". על אמרה זו חזר כב' השופט שטיין גם בבע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו, 2.12.2024) "[במאמר מוסגר אעיר כי גם כיום אין כל מניעה משפטית לערוך צוואות הדדיות בין צדדים שאינם בני זוג, שלא בהתאם לדפוס הקבוע בסעיף 8א לחוק הירושה (באין צורך בכך, לא אדון בשאלה האם, ובאלו תנאים, ניתן להתנות על הוראות הסעיף בחלותן בין בני זוג). שני אנשים, שאין ביניהם קשר זוגי, רשאים לערוך צוואה הדדית זה-לטובת- רעהו].

[3] בע"מ 10807/03 זמיר אליקום נ' רות גמליאל (2007).

[4] סעיף 8א.(2) לחוק הירושה.

[5] עירית רייך- זיו, "משנים מפני השלום": חופש הציווי או חופש החוזים? חופש החוזים עדיף – היבטים עיוניים ומעשיים בהסדרתה של הצוואה ההדדית (משפט עסקים תשפ"א, כד ר' ה/ש 5  עמ' 404).

[6] לדוגמא בני זוג בפרק ב' (בין אם נשואים ובין אם ידועים בציבור) - כל אחד מבני הזוג יכול להורות כי נכסים שצבר לפני הנישואין ושאינם חלק מהרכוש המשותף יעברו לילדיו ואילו הנכסים שצברו שני בני הזוג במשותף יעברו לבן הזוג ואחר כך לבן דודו ואילו בן הזוג השני יכול להורות כי כלל עזבונו יעבור בירושה לבן הזוג. לא נדרשת זהות הוראות המצווים אלא הסתמכות על כך שלפחות חלק מהרכוש יעבור לידי בן הזוג השני בשלב הראשון.

[7] ה/ש 5.

[8] פסקה 46 לפסק דינו של כב' השופט שטיין ב בבע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו, 2.12.2024)

[9] בע"מ 130/24 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו, 26.11.2024).

[10] ר' סעיף 42 לחוק הירושה ובע"מ 130/24 "... הסדר זה מאפשר למצווה "לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון" כאשר "השני יזכה במות הראשון". הווה אומר: המצווה רשאי לקבוע אדם שיזכה בנוסף ולאחר הזוכה הראשון, ורק בתנאי שזכה הראשון. לא זכה הראשון – לא יזכה השני (ראו: שילה, בעמ' 371); ובמקרה שלפנינו: הסתלק הראשון (בן הזוג השני) – לא זכה השני (הילדים)".

[11] סעיף 41 לחוק הירושה.

[12] בע"מ 7884/23 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 10.09.2024).

[13] זאת מכיוון שאין מדובר באחת הדרכים המנויות בחוק לעריכת צוואה וכן כי הפקדת צוואה מהווה ראיה לכאורה כי היא נעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה ואין לראות בהפקדה כעשיית צוואה.

[14] סעיף 32ו(6) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, התשכ"ב – 1962.

[15] עמ"ש 39317-10-22 ד.א  נ' ג.ק. ואח' (פורסם בנבו, 2.10.2023).