שאו ציונה נס ודגל

"דגל, מה זה? כלונס ומטלית אריג? לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים, ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים." דברים אלה כתב בנימין זאב הרצל לברון הירש בשנת 1895 בעת כינונם של מוסדות ראשוניים להגשמת החזון הציוני.[2]

ימים רבים עברו מאז היטיב לקשר חוזה המדינה את השאיפה לכינונה של מדינת לאום לעם היהודי ועד לימינו אנו - במציאות בה משמש הדגל כסמל ל"לתרבות האזרחית" או אף "לדת האזרחית" במדינת ישראל.[3]

ביום 20.02.2023, עם הגיע חקיקת הרפורמה המשפטית למליאת הכנסת הורה יו"ר הכנסת, ח"כ א. אוחנה, להוציא ממליאת הכנסת חברי כנסת אשר התעטפו בדגלי ישראל ואף צוטט: "אתם מבזים את הדגל כמו שאתם מבזים את המליאה".[4]

כיצד הפך אקט של התעטפות בדגל המדינה לביזוי הדגל?

אולי משום שבסעיף 2א. לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (להלן: "חוק הדגל")[5] לא נקבעה החובה הברורה מאליה כי יש להניף ולהציב את הדגל בכנסת ישראל?[6]

אולי כי חברי כנסת ממפלגות מסויימות אינם רגילים לראות את הדגל במוסדות החינוך בהם התחנכו, שכן החובה תקפה רק לגבי מוסדות חינוך מוכרים (שאינם כוללים מוסדות חינוך במגזר החרדי)? ואולי יש היראים מהתעטפות בדגל שמא תשמש כתחליף לעיטוף בטלית לאור הדמיון המוצהר והמכוון בינהם?

בתקנה 1(3) לתקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה) נקבע כי "השימוש בדגל הוא במקום, בזמן, בנסיבות ובצורה שאין בהם משום פגיעה בכבוד הדגל".[7] בסעיף 5 לחוק הדגל נקבע כי "הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו – מאסר עד שלוש שנים או כפל הקנס או שני הענשים כאחד".

אך מה היא אותה פגיעה בכבוד הדגל?

בשנת 1996 עתר עו"ד תיאודור אורין כנגד היועץ המשפטי לממשלה שסרב לנקוט בהליכים פליליים כנגד סגן עיריית ירושליים דאז, הרב חיים מילר. זאת לאחר שמילר כינה בראיון את דגל המדינה "מקל עם סמרטוט של כחול לבן עליו".[8] לטענת היועמ"ש, הפרקליטות זהירה באכיפת הוראות חוק הדגל על מנת שלא לפגוע בחופש הביטוי. כב' השופט חשין דחה את העתירה לאור התנצלותו של הרב אך כתב ״דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו. וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט".

בשנת 2007 הגיש עו"ד יוסף עזגד, אח שכול, עתירה כנגד החברה הלאומית לדרכים בישראל, על שום מנהגה לתלות על גבי גשרים ומחלפים את דגליה בצד דגלי המדינה. העותר טען לפגיעה ברגשות הציבור ובכבוד הדגל הלאומי.[9] בג"ץ דחה את העתירה על אף שהניח "כי תיתכן תחושת אי נוחות אצל אנשים מסוימים מצימוד הדגלים".

לימים, כב' השופט חשין ביושבו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פסל תשדיר בחירות של מפלגת "חרות" (שהפכה למפלגת "הליכוד"), שבו נראה דגל ישראל מתנופף מעל משכן הכנסת והופך בהדרגה לדגל פלסטין בלווית מילים חדשות בערבית להמנון הלאומי. זאת, בנימוק של "ביזוי ההמנון הלאומי ופגיעה בו". מפלגת חרות עתרה לבג"ץ[10] לביטול הפסילה. כב' הנשיא ברק (בדעת מיעוט) סבר כי על אף שהתשדיר לוקה בחוסר "טעם טוב" יש להתיר שידורו, משום הבכורה לחופש הביטוי. אולם, העתירה נדחתה על ידי השופטים מצא ושטרסברג-כהן, שסברה, למרבית האירוניה, כי החלטת יו"ר ועדת הבחירות "הינה במתחם הסבירות ואינה לוקה באי סבירות קיצונית".

האם התעטפות בדגל הלאומי בכנסת ישראל שקולה לפגיעות בכבוד הדגל שנדונו בעבר בבית המשפט העליון? או האם נכון יותר להניח שהקישור שעשו המוחים כנגד הרפורמה במערכת המשפט, במחאה

אשר שטפה את הארץ בדגלים, הפכה את דגל הלאום ל"סדין אדום" עבור יו"ר הכנסת, העובר את סף הסיבולת שלו?

רבות נכתב על חופש הביטוי ועל ההגנה החוקתית הרחבה לה הוא זוכה. יתרה מכך, חופש הביטוי הוא "נשמת אפו" ועקרון יסוד של המשטר הדמוקרטי. גירוש והשתקה של נבחרי ציבור ממליאת הכנסת הינם פגיעה קשה בחופש הביטוי ופגיעה בהליך הדמוקרטי.

בנוסף, כיום האמצעי הוא בעל משמעות מכרעת על השיח הציבורי עצמו. יעיד על כך יו"ר הכנסת עצמו שהקפיד להצטלם עם דגל הגאווה בכנסי מפלגת הליכוד.

לא בכדי בחרו המוחים להציף את הארץ בדגלי המדינה. מי שלא חווה חופת דגלים מעל מראשותיו, לא יבין לעולם. זהו אמצעי המבטא את הקשר העמוק של המוחים עם מדינתם האהובה. ייתכן אף, כפי שאמר הרצל, שהדגל מסמל את נכונותם של המוחים ללכת בעוז לעבר יעדם (ביטול הרפורמה) ולהקריב רבות "למענו (של הדגל) ולמענה (של המדינה)". במקרה זה, סילוקם של חברי הכנסת העטופים בדגלים ממליאת המשכן הוא נסיון פסול ליצור דה-לגיטימציה לקישור המוחים בין האמצעי למסר. בעשותו כן, צינזר יו"ר הכנסת את דרך הביטוי של חברי הכנסת מן האופוזיציה והגביל את חופש הביטוי שלהם באופן שאינו ראוי, אינו מידתי ואף העולה לכדי שימוש בכוחו לרעה.

כבוד הוא לדגל שלנו שכה רבים רוצים לשאתו ולהתעטף בו וכבוד למליאה שדגלים רבים הונפו בה.

וכמילותיו של כב' השופט חשין "אין אנו סמרטוט".

[1] "שאו ציונה נס ודגל" הוא שם שירו של נח רוזנבלום משנת 1898 שחובר בעקבות הקונגרס הציוני הראשון. [2] ד"ר יואל רפל, דגל כחול לבן. https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00833.php. [3] גיא לוריא, סמלי המדינה והקהילה הפוליטית: סעיפים, 2 ,8 ו-9 לחוק הלאום מאמרים על חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה (טיוטה מקדימה להערות). [4] www.ynet.co.il/news/article/ryxwixz0s#autoplay [5] חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט-1949. [6] בשנת 2003 הוכנה טיוטה לתקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה), שם מופיעים גם משכן הכנסת ומשכן הנשיא, אולם תקנות אלה לא הותקנו. [7] תקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה), התשי"ג-1953. [8] בג"ץ 8507/96 אורין נ' מדינת ישראל ואח' (7.01.1997). [9] 11190/07 עו"ד יוסף עזגד נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ואח' (25.03.2008). [10]בג"ץ 212/03 חרות התנועה הלאומית נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה (16.01.2003).